הואיל ואני מניח, ששמעתם לא מעט "דיבורים" במהלכו של היום הזה, אני מבטיח לא להרבות בדיבורים.

ויש היגיון בהחלטתי לנהוג כך, גם משום שאני כאן – בניגוד למרצים הנכבדים שדיברו לפניכם במהלך היום - לא בסטאטוס של "איש דברים" כי אם של צייר, ש"אמירותיו" מבוצעות וממומשות באמצעות "מראות" ולא באמצעות מלים, גם אם במקרה הספציפי של התערוכה הזאת לפחות, שיבצתי בחלק ניכר מן ה"מראות", שתלויות כאן על הקירות, גם מעט מלים – מילותיו של פרננדו פסואה (בשפה העברית, שכן בשפה זאת קראתי את שיריו ואל הגיגיו) – שאותן רשמתי בכתב ידי (ובדרך כלל בעיפרון) - פה ושם בחללה של העבודה.

אשר למשמעותם של ה"מראות", שתלויות כאן על הקיר – ואנשים הלא מבקשים בדרך כלל לדעת, "מה התכוון המשורר?" (שאלה שעל מידת "ליגיטימיותה" יש כידוע מחלוקת במחקר תורת הספרות) אתחיל בכך שאומר, שמעולם לא עסקתי באינטרפרטאציה של עבודותיי, וככל שאני יודע נכון לעכשיו, אין בדעתי לשנות ממנהגי זה גם בעתיד.

זאת ועוד: לדעת פרננדו פסואה, שהוא "נושאה" של תערוכתי, כשם שהוא נושאו של הכנס הזה:

הַמַּשְׁמָעוּת הַנִּסְתֶּרֶת הַיְחִידָה שֶׁל הַדְּבָרִים
הִיא שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם מַשְׁמָעוּת נִסְתֶּרֶת.
מוּזָר יוֹתֵר מִכָּל הַמּוּזָרֻיּוֹת
מֵחֲלוֹמוֹת כָּל המְשׁוֹרְרִים
וּמִמַּחְשְׁבוֹת כָּל הפִילוֹסוֹפִים,
שֶׁהַדְּבָרִים הֵם בְּעֶצֶם מַה שֶּׁהֵם נִרְאִים
וְשֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר לְהָבִין.

אשר לשאלה ההיפותטית האפשרית, מה הביא אותי ומה גרם לי בשנת  2004 אגב קריאה ב"ספר האי נחת" (על פי ניסוחו של המתרגם יורם מלצר)  ו"מהחלון הגבוה ביותר" להתחיל בסדרת עבודות כ"מחווה לפרננדו פסואה", איני ממש יודע בוודאות, ומעולם לא ניסיתי לברר עניין זה ביני ובין עצמי. ואולי בעצם אין מאחורי "אי ידיעתי" זאת שום "משמעות נסתרת" שכן, כדברי פסואה, "המשמעות הנסתרת היחידה של הדברים היא שאין להם שום משמעות נסתרת", כשם שאין ככל הנראה שום משמעות נסתרת לכך, ששנים אחדות לפני כן, יצרתי סדרה של עבודות, שקראתי לה "שיחות עם קפקא", (שהוצגה ברציפות במשך כ 5 שנים בארץ ובאירופה). ומכל מקום, כפי שכבר רמזתי באופן ברור לעיל, לי אין כל כוונה לעסוק במשמעויות הנסתרות של עשיותיי בתחום האמנות – בין אם הן קיימות ובין אם לאו – ואני מוכן לכל היותר להותיר מלאכה זו במלואה לאחרים.

ואסיים בדברים שמסיימים את שירו של פסואה, שאת חלקו האמצעי ציטטתי קודם לכן:

כן, הנה מה שחושי למדו לבדם:
לדברים אין משמעות: יש להם קיום.
הדברים הם המשמעות הנסתרת היחידה של הדברים.

ובהקשר זה של תערוכה וכנס, שמוקדשים לפרננדו פסואה, אני מוצא לנכון לסיים את דבריי באמירתו זאת, שכן – מה שלא יהיה - היא באופן וודאי ולכל הפחות יפה:

"הדברים הם המשמעות הנסתרת היחידה של הדברים".

-----------------------------------

ירושלים, 16 בנובמבר 2008